דף הבית

הצימרים

היין

קבוצות

חנות

צור קשר

   
     
 מיהו ציוני כתבה על חוות הבודדים בדרך היין בנגב ועל חנה ואיל יזרעאל מחוות כרמי עבדת
 יולי חרומצ'נקו 2004 - הארץ
   
 

 

home home themarker

 
 
מיהו ציוני
מאת יולי חרומצ'נקו
עתירה שהגישה החודש החברה להגנת הטבע נגד חוות הבודדים בנגב היא שיאו של עימות אידיאולוגי, ששני הצדדים הנצים בו מתעקשים להגדיר מחדש, כל אחד בדרכו, את הציונות
הילדה זוהר בחוותה. "החברה להגנת הטבע קטנונית, רודפת אותנו ומחשיבה אפילו את מיתקן הכדורסל של הבן שלנו כמבנה בלתי חוקי"
תצלומים: אלברטו דנקברג
"המלחמה על הבית" היא תיקיית קבצים במחשב של אייל יזרעאל, מנהיגם של מתיישבי חוות הבודדים בנגב. מרוכזים בה מכתבים לשועי עולם שמטרתם לשמור על מיקום המחשב באותו בית קטן בנגב, באותם 30 דונם שהשלט המוביל אליהם מהכביש מכריז "חוות כרמי עבדת".

נוסע מזדמן בכביש באר שבע-מצפה רמון, שיסתקרן וייסע בעקבות השלט, יגיע לאי קטן של צבעוניות באמצע החולות ובו סוכת גפנים, בקתות אירוח, נפחייה, גלריה לממכר מזון וחפצי אמנות וכרם ירקרק. אם לא ייבהל מכלבי המדבר מדובללי הפרווה שיקבלו את פניו, הוא עשוי לפגוש מי מבני הזוג יזרעאל או אחד מארבעת ילדיהם, שיחתים אותו על עצומה שמקורה באותה תיקיית מחשב ויעניק לו עלון וסטיקר לאוטו, הנושאים את הסיסמה "בנגב ייבחן העם בישראל, למרות החברה להגנת הטבע". וגם ישקה אותו בתה עם נענע מגידול מקומי.

30 הדונם של כרמי עבדת הם רק חלק מכ-1,500 דונם שניטש עליהם מאבק סוער עם החברה להגנת הטבע, אשר הגישה לאחרונה עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בעתירה מתבקש בית המשפט להורות למוסדות המדינה ולרשות המקומית להרוס את עשר חוות הבודדים שכבר עומדות לאורך הכביש ולמנוע את הקמתן של 20 חוות חדשות, בטענה שהן פוגעות בשטחים הפתוחים שבנגב.

העתירה הצליחה להרגיז, או להפחיד, את המתיישבים עד כדי כך שהחליטו, בעידודו של ראש המועצה האזורית רמת נגב, שמואל ריפמן, לצאת במסע ציבורי נגד החברה, במסר "החברה להגנת הטבע אנטי-ציונית". המתיישבים אינם בוחלים באמצעים כמו פנייה לשרת החינוך בדרישה להפסיק את המימון שנותן המשרד לחברה.

אם זה נשמע מוכר, אפשר להזכיר שלפני ההכרעה בבג"ץ הקרקעות של הקשת הדמוקרטית המזרחית יצאו ארגוני החקלאים במסע בסיסמה "הקשת בעד זכות השיבה". גם אז ניסו חקלאים מתיישבים לעשות דה-לגיטימציה לעתירה משפטית העוסקת בחלוקה צודקת של קרקע, בטענה שהיא נובעת מעמדה "אנטי-ציונית".

לא ברור אם המתיישבים ירוויחו מכך או יפסידו, אבל הקמפיין שלהם, הזועק "ציונות", שידרג מיד את נושא התיישבויות הבודדים מסוגיה שולית המעסיקה רק כמה פעילים ירוקים הזויי מבט ומתכננים עייפים - לדיון עקרוני שמקומו בראש סדר היום הציבורי. בצד אחד עומדות ההתיישבות, הפרחת השממה וההיאחזות בקרקע - שגם כרוכות, בעיני אחדים, בגזענות, בריונות תכנונית ופריעת חוק. מולן ניצבים שמירת הטבע והנוף, צדק חלוקתי ותכנון שוויוני - שגם מבטאים, בעיני אחרים, ראיית עולם
הנתבעים אצל משפחת בר. הבית הוא בעצם קרוואן שכמה חוטי חשמל עוד משתלשלים ממנו
 
שמאלנית ואנטי-ציונית.

תוך כדי הוויכוח זוכה לה גם הציונות בהגדרה מחודשת. "ציונות 2003 היא שילוב של הגשמה לאומית והגשמה אישית", מהגג יזרעאל, בשבתו תחת סוכתו המשקיפה אל גבעות המדבר, "להגשמה לאומית בלבד אין בסיס היום, ואדם יכול לעשות לטובת עצמו בלי להתבייש".

"פעם היו עושים קומבינות למען מימוש הציונות", נאנח בתגובה רכז החברה להגנת הטבע בדרום, שי טחנאי, "היום משתמשים בציונות בשירות הקומבינה".

ה"קומבינה" קשורה בשאלה איך משפחות יזרעאל, זוהר, בר, צרפתי ואחרות מקבלות מהמדינה עשרות דונמים של קרקעות ציבוריות, בלי מכרז ושקיפות, כדי לבנות בית ועסק בנוף מדברי יפהפה, ואיך זה שרשויות המדינה משקיעות כספי ציבור בצורת התיישבות שמעולם לא השלימה את ההליך של קבלת אישור חוקי. אותו נוסע מזדמן מהמרכז, הכלוא בארבעת קירותיו הצרים, ימצא עצמו מתקנא בקלות שבה מישהו אחר קיבל לידיו מרחב כזה.

אייל יזרעאל ומשה זוהר, איש איש בחוותו, מתאמצים לשכנע שהחיים בלב המדבר, במרחק של שעה נסיעה מבית החולים הקרוב, אינם נעימים כל כך. "לפני כמה שבועות הבת שלי נעקצה על ידי עקרב", מספר יזרעאל, "לא ידענו מה לעשות, בסוף הבאנו רופא שגר בסביבה וטיפלנו בה בבית. אבל מפחיד אותי לחשוב מה יכול היה לקרות".

לא פחות מכך חשוב להם להדגיש את מסע הייסורים הביורוקרטי שעברו, ומכאן שהמדינה לא מחלקת סוכריות כך סתם. "את כל עבודת השטח אני עשיתי", אומר זוהר מחוות נחל בוקר, "לבדוק שהקרקע שמציעים לי לא שייכת לשום בדווי או מישהו שקנה אותה בתקופת המנדט, ללכת למשרד החקלאות, למינהל ולמועצה, לוודא עם רשות העתיקות שאני לא פוגע בעתיקות כשאני נוטע, ושכשאני מעביר קו אני לא פוגע בצינור הנפט אשקלון-אילת. ואז, כשהתחלתי לעלות על הקרקע, הוגש נגדי בג"ץ. עורך הדין עלה לי 20 דונם נוספים של כרם שהייתי יכול לנטוע".

זוהר, אילתי לשעבר בעל מראה נערי, רצה תמיד להיות חוואי. אבא שלו במרוקו, הוא מספר, היה מגדל אגוזי מלך, והבן עבר בכל סוגי ההתיישבות הקיימים עד ששמע על חוות הבודדים. הוא ואשתו ההולנדית הילדה קמים כל בוקר לטפל בכרם ולהאכיל את ארבעת הסוסים בסככה שליד הבית. חלומו הוא להקים גם חווה לרכיבה טיפולית על סוסים לילדים מוגבלים. גדר מקיפה זירת רכיבה שאך לאחרונה התקיימה בה תחרות רכיבה להנאתם של חוואי האזור. מבנה קשתות גדול, הנראה מהכביש ונבנה בימים אלה, ישמש בית קפה לטיילים.

בעתירה של החברה להגנת הטבע נעלמת הפסטורליה המדברית הזאת לטובת לשון החוק היבשה. "המשיב 9", הוא זוהר, החל להקים את מבנה הקשתות לפני שקיבל אישור כלשהו מהרשויות, נכתב בעתירה, והכניס לשטחו מבנה זמני נוסף לפני שקיבל אישור בעבורו. זוהר הוא היחיד מהמתיישבים שהופיע גם בעתירה לבג"ץ שהוגשה נגד החוות, בשנת 99'. הוא טוען שהחברה קטנונית, רודפת אותו ומחשיבה אפילו את מיתקן הכדורסל שהציב בשביל בנו ל"מבנה בלתי חוקי". שי טחנאי טוען שהעניין עקרוני - לא ייתכן שכל מתיישב יפרע חוק בשטח שאמור להישאר ציבורי ופתוח.

קשה לחלץ מזוהר, מיזרעאל או מאחד המתיישבים האחרים תשובה כנה לשאלה מדוע הת-יישבו בחוות לפני שאלה הוסדרו כחוק. בתשובה הם מסיטים את הנושא, או נאחזים בפרצות - יש להם אישורים זמניים, הממשלה תומכת במדיניות וכדומה. "אם לא היינו עושים את זה ככה, כל הפרויקט לא היה יוצא לפועל", אומר לבסוף זוהר, "רק ככה אפשר לעבוד במדינה המשוגעת הזאת".

"יש אנשים שפועלים עדיין בשיטות של חומה ומגדל", אומר בעצב הד"ר יורם אייל מהמכון לחקר המדבר במדרשת בן גוריון, "נקרוץ עין ונסדר את הבריטים. הם שכחו שהבריטים כבר לא כאן, ולא הם שקובעים את החוק".

החוות של יזרעאל וזוהר, שכתבות בעיתוני תיירות כבר התפייטו בשבחן, הן חלק מתוכנית "דרך היין", המכונה גם "טוסקנה בנגב". כל כמה קילומטרים לאורך כביש טללים-מצפה רמון יעמדו חוות חקלאיות קטנות וציוריות, שישווקו למבקרים המזדמנים אליהם קצת יין, שמן זית וגבינות, קצת אירוח כפרי בסביבה מדברית ומנוחה לג'יפים של היאפים בדרך לאילת.

וכדי להוסיף נופך אותנטיות יש לתוכנית אפילו הצדקה היסטורית. אמנם לא מהתנ"ך, אבל הנבטים, מתברר, עיבדו לאורך הדרך כרמים רבים לפני כ-3,000 שנה, וגם טרסות חקלאיות מתקופות אחרות תועדו באזור על ידי רשות העתיקות. "זה לעשות דבר יפה במדבר", מתמוגג יענק'לה מוסקוביץ', מי שמוגדר האבא של התוכנית, "ציונות 2003 זה להגשים את החלום של בן גוריון וליישב את הנגב. התיישבות ביהודה, שומרון וגוש קטיף זה כבר פאסה".

מוסקוביץ', מנהל מחקר ופיתוח בחוות ניסיונות חקלאית, מוצק, חייכן ושב שיער, התגורר בקדש ברנע שבסיני, שפונתה ונהרסה בעקבות הסכם השלום עם מצרים. מועמדים להתיישבות בחוות מספרים שהוא נוהג להאיץ בהם: "בואו, תעלו על הקרקע, אנחנו כבר נסדר את האישורים". בפועל שום חווה לא קיבלה אישור מכל גופי התכנון, מה שמאפשר לחברה להגנת הטבע לדרוש בבית המשפט את הריסתן. מבחינת החוק היבש, לעשר החוות שכבר הוקמו אין מעמד שונה מזה של כפר בדווי לא-מוכר, מאלה שבתיהם נהרסים חדשים לבקרים על ידי פקחים של מינהל מקרקעי ישראל.

אבל החוק היבש הוא המכנה המשותף היחיד, שכן חוות הבודדים הן פרויקט הזוכה לתמיכתם של כמה משרדי ממשלה, כל הרשויות הרלוונטיות, הסוכנות והקרן הקיימת, ואין לשכוח את ראש הממשלה, חוואי בודד ידוע ותומך נלהב. לאחרונה גם עברה החלטת ממשלה התומכת בהתיישבות בודדים בנגב. ואילו הבדווים זכו השנה לכמה ריסוסים מהאוויר, שהשמידו יבולי חיטה. גם בחברה להגנת הטבע מודים שהסיכוי שהחוות הקיימות ייהרסו קלוש, והמטרה העיקרית של עתירתם היא לעצור את תהליך הקמת החוות להבא.

העתירה לבג"ץ שהגישו ב-99' החברה להגנת הטבע ועמותת "אדם, טבע ודין" נגד מוסדות המדינה והמתיישבים נמחקה לבסוף, ובמקום זאת נדרשה המדינה להסדיר את מעמד החוות בהתאם לחוקי התכנון.

ואכן, מי שמתעניין יכול לקבל את תוכנית "דרך היין" של מינהל מקרקעי ישראל כמצגת מחשב על דיסק, ותוכנית מתאר מחוזית חדשה נדונה כרגע בוועדת היגוי במועצה ואמורה להיות מופקדת בוועדה המחוזית לתכנון במשך החודש הקרוב. אלא שבזמן שכל הדברים האלה קורים, ולפני שבאופק נראה קצה קצהו של אישור סטטוטורי, כבר הוקמו בשטח שלוש חוות חדשות. כאשר נשאל מוסקוביץ' איך קורה שהוא, שביתו בסיני פונה ונהרס, חושף אנשים לסיכון שביתם ייהרס מפני שהוצב שם שלא כחוק, הוא עונה שהוא פועל באמונה שלמה: "אני לא מאמין שבית המשפט ילך נגד מדיניות ממשלה ויאשר הריסת בתים".

מוסקוביץ' הוא גם תחנה מרכזית שהמועמדים לתוכנית עוברים דרכה. מי שמתעורר בו חשק לקבל מהמדינה עשרות דונמים כדי לגדל בהם ענבים וילדים, כדאי שיידע - גם ל-20 החוות שעוד לא הוקמו כבר יש מועמדים נבחרים. הליך הבחירה העמום כולל מוסד הנושא את השם המפא"יניקי "ועדת פרוגרמות" וחברים בו אנשי משרד החקלאות, נציגי הסוכנות והקרן הקיימת, אנשי מינהל ואחרים. כל מועמד מחויב להגיש תוכנית עסקית ולהוכיח שיש לו הון התחלתי כדי להחזיק פרויקט כזה. מי שמתקבל יזכה, נוסף לשטח, גם למענקים ושירותים בעלות של מאות אלפי שקלים. לטענת מנכ"ל החברה להגנת הטבע, מיקי ליפשיץ, עלות של מתיישב בודד למדינה היא כמיליון שקלים בכספי ציבור.

חוסר השקיפות בבחירת המועמדים לחוואות מרגיז את הד"ר ארז צפדיה, מומחה להגירה והתיישבות וחבר עמותת "במקום" לצדק תכנוני. "כשבוחנים מי נהנה מההטבות נוצר קלסתרון ברור מאוד של המתיישב הפוטנציאלי", הוא אומר, "יהודי, אשכנזי או משתכנז, לא חרדי, ישראלי ותיק שעבר תהליך היטמעות. זה פחות מ-20% מהאוכלוסייה. זו הקבוצה שמאז ראשית הציונות מנסה לשדרג את מעמדה. פעם זה היה בדרכים אחרות. היום זה באמצעות מניפולציה קרקעית".

ראש המועצה האזורית רמת הנגב, ריפמן, מאשר בדרכו את ההבחנה של צפדיה. "כולם מלח הארץ", הוא אומר, "לעולים חדשים זה לא מתאים, גם לא לדתיים. היה לנו רק זוג אחד שחשב שיתקרב פה לקדוש ברוך הוא ושזה יפתור את הבעיות המשפחתיות שלו. סילקנו אותם, ועכשיו הם חיים בבת עין".

על גבעה מול ביתו של ריפמן בקיבוץ רביבים, בין שתי חוות בודדים, ממוקם פרויקט "ספינת המדבר" של פרחאן שלייבי, המספק "אירוח בדווי כפרי וטיולי גמלים". שלייבי חובק לא אחת בידי הממסד הישראלי - כמה מיחידות הצבא מקיימות אצלו ימי כיף לחיילים. ועם זאת, כשפנה לרשויות המתאימות בבקשה לקבל גם הוא חוות בודדים להפקת גבינות עזים, נדחה, לטענתו בשל מוצאו. "המועצה אישרה, הוועדה המקומית אישרה, ורק במינהל, כשביקשתי מהם אישור עקרוני, אמרו לי שאני אקבל חווה רק אם אני אשנה את השם. לא משנה שעשיתי צבא, כנראה צריך להיות יהודי כדי לקבל חווה. קניתי כבר את העדר, ועכשיו אני תקוע אתו. אם לא ייתנו לי אני אלך לבג"ץ".

ריפמן ומוסקוביץ' דווקא מציגים את שלייבי כעלה התאנה הבדווי שבפרויקט. כשהם שומעים שהוא לא קיבל אישור הם מבטיחים לפעול למענו, "גם בדרגים הגבוהים ביותר". דוברת מינהל מקרקעי ישראל, אורטל צבר, טוענת שהמינהל דווקא המליץ על שלייבי ומגלגלת את האחריות אל משרד החקלאות, ש"טרם איתר קרקע מתאימה", כדבריה.

ריפמן מודה בפה מלא שתיירות יאפית היא רק אחת ממטרות הפרויקט. השנייה, ואולי העיקרית, היא תפיסה של שטחים וגידורם כך שלא יאפשרו התיישבות בדווית. "ציונות 2003 זה התיישבות יהודית בנגב ובגליל", הוא אומר, בדגש על המלה יהודית. הוא אינו מהסס להודות שאינו מחשיב את הבדווים לתושבים במועצה משום שהוא חושש ממהפך דמוגרפי, שימליך על המועצה, חלילה, ראש בדווי. "ברור שזה צעד לא דמוקרטי, ואל תספרי לי על דמוקרטיה", הוא מתרגז, "זכותנו לחיות בנגב ברשות שמנוהלת על ידי יהודים".

ריפמן לוקח חלק פעיל מאוד בקמפיין נגד החברה להגנת הטבע. על השלטים של מטה המאבק למען ההתיישבות בנגב מופיע מספר הטלפון של המועצה, וגם העניין עם האנטי-ציונות, הוא מצטנע, הוא רעיון שלו. "היום תנועות הירוקים בעולם עברו לסטייל של תנועות סופר רדיקליות, בהן גם החברה", הוא אומר, "הם חושבים שהתיישבות יהודית צריכה להיות רק בין גדרה לחדרה, אבל לא ראיתי אותם עושים משהו נגד ההשתלטות הבדווית על השטחים הפתוחים. הם שייכים לשמאל האליטיסטי, שמעדיף לשבת בשינקין ורוצה שישאירו לו את הנגב ריק בשביל הטיולים של סוף השבוע".

מנכ"ל החברה להגנת הטבע, מיקי ליפשיץ, מתרגז: "ציונות 2003 בשבילי זה לחיות במדינה שמקיימת חיים ברמה מוסרית ורמה גבוהה של איכות חיים למען הדורות הבאים. אם נפעל לפי השיטות של ריפמן, ספק אם מישהו ירצה לחיות פה בשנים הבאות".

ליפשיץ מנסה להיחלץ מהפינה שריפמן והמתיישבים מנסים לדחוק אותו אליה: "החברה גוזרת את פעילויותיה מעקרונות מנחים לתכנון לאומי, ממדיניות המועצה הארצית לתכנון ובנייה שמתנגדת להקמת התיישבויות בודדים, מתוכנית 2020 שלפיה לא מקימים יישובים חדשים. ריפמן הציוני הדגול מכלה כסף בפיתוח ותחזוקה של יישובים חדשים כשהיה יכול לחזק יישובים קיימים, הסובלים מתשתיות מתדלדלות והגירה שלילית. אי אפשר שמי שדורס את החוק יטען למונופול על הציונות. ההשוואה שלו לעניין הבדווים היא קשקוש. כשהמדינה תקצה מספיק משאבים לפתרון בעיית הבדווים, אפשר יהיה, מוסרית, גם לבצע אכיפה".

דווקא המתיישבים מנסים להתנער מהתדמית של אלה שפוגעים בבדווים. "עזבי אותנו מפוליטיקה, אנחנו חקלאים פשוטים", אומר יואב ליבני, שיחד עם אשתו אילנה עומד להקים בקרוב חווה נוספת. כולם מספרים על כמה מחבריהם הטובים שהם בדווים, על יחסי שכנות מצוינים עמם, על עזרה שהם מושיטים להם. "כשצריך ללכת לחפש ילדה בדווית באמצע הלילה, לא יחפשו את החברה להגנת הטבע", אומר יזרעאל, המשמש גם מפקד יחידת החילוץ בנגב. "כשהם מגיעים לפה ורוצים למלא מים אני נותן להם", אומר זוהר. החווה של זוהר חוברה למים זורמים על ידי מקורות, מה שאי אפשר לומר על כל הכפרים הלא-מוכרים של הבדווים.

הד"ר ת'אבת אבו-ראס, גיאוגרף באוניברסיטת בן גוריון ומנהל ארגון שתי"ל בדרום, מדבר על התחושה של הבדווים בנגב כאילו ממשלת שרון צועדת לקראת עימות על הקרקע אתם. "ראש הממשלה מתייחס לבדווים כאל פולשים, כאילו הגיעו מניקרגואה. יש לזה תגובת נגד, שהיא התפשטות. אי אפשר לנשל את הבדווים מאדמה שזקוקים לה".

"חלק מהאדמות שעליהן מוקמות ההתיישבויות הן שטחים שנתבעים על ידי בדווים", אומר מנהל התכנון האסטרטגי במועצה האזורית של הכפרים הלא-מוכרים, הד"ר עאמר אל הוזייל. "הבדווים מחזיקים בפועל ב-1.3% בלבד משטח הנגב, כך שלא הם שמתפשטים וכובשים שטחים". תוכנית המועצה, להכרה ממשלתית בכפרים הלא-מוכרים בנגב, מעולם לא נדונה רשמית בשום מוסד ממשלתי.

בשנת 99' סקר דו"ח מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, את מדיניות מוסדות המדינה שעודדו את החוות. גולדברג מתח ביקורת על כך שההת-יישבויות לא זכו לאישור של ועדת השרים לענייני התיישבות, הקרקע בהן נמסרה שלא במכרז ובניגוד לחוק חובת המכרזים, בלי אישורים של ועדות התכנון ובניגוד לעמדת המועצה הארצית לתכנון ובנייה. הבנייה כולה, כתב, נגדה כללי מינהל תקין. גולדברג גם ביקר את בזק, חברת החשמל ומקורות, שחיברו את המתיישבים לתשתיות בלי שהיו להם אישורים כלשהם. "מדיניות התיישבות היחידים, כפי שמומשה הלכה למעשה, לא היתה ראויה, ואל לה לרשות שלטונית לנהוג בדרך זו", סיכם המבקר.

מבקר המדינה גם ציין בדו"ח את מעורבותו הגדולה של שר התשתיות אז, אריאל שרון, בתמיכה בחוות. המתיישב הבודד הידוע בישראל כתב אז בתשובה למבקר כי נהג כך כדי לשמור על קרקעות הלאום ו"למנוע השתלטות של גורמים זרים". לריפמן, המיודד עם שרון, יש בהחלט ממי ללמוד.

כשאומרים לריפמן שחוות הבודדים אינן חוקיות הוא מתחיל לשלוף מסמך אחרי מסמך. בתוכנית המתאר המחוזית מוגדר השטח שבו מוקמות החוות כשטח חקלאי, מה שמאפשר להעניק למתיישב אישור זמני לעיבוד חקלאי. ואם אפשר לעבד חקלאית, אפשר גם לקבל אישור ל"מבנה שמירה זמני". הנוסע המזדמן לא יבחין ממבט ראשון שהבתים היפים שבהם מתגוררים החוואים הבודדים הם קרוואנים שקיבלו ממשרד השיכון. יזרעאל ציפה את הקרוואן שלו מבחוץ בבטון וטיח בצבעי אדמה. זוהר העדיף לרתך יחד מכולות של "צים" ולצפות אותן בעץ ואבן. בית המשפט יקבע אם הציפוי הופך את המבנה מזמני לקבוע, ואם זו פירצה בחוק, או ניסיון ציני לכופף אותו.

בבוקר יום שלישי מתאספים כל הנתבעים בעתירה בביתה של משפחת בר, כדי לנסוע יחד לתל אביב, לדיון עם אליעד שרגא, עורך דינם. הבית הוא קרוואן מתכת גולמי, שכמה חוטי חשמל עוד משתלשלים ממנו. "הם גרו פה באוהל עם תינוק", מספר זוהר סיפורי חלוצים. בחוץ מחכות נאקות לחליבה, וילד בלונדי מתנדנד בשמש.

הנוסע המזדמן שחולף בנגב יתהה אם החברה להגנת הטבע אינה נאבקת בקטנוניות על כמה עשרות דונמים כשמדובר בשטח של יותר מארבעה מיליוני דונם. ליפשיץ מדגיש שזה עניין עקרוני: "ההתיישבויות הן רק גילוי קיצוני ומופרך של מדיניות ההקמה הלא-מבוקרת של יישובים חדשים. המאבק שלנו הוא למען הציבור כולו. כל התיישבות חדשה כזאת מכלה את המשאב היקר ביותר שיש לנו - את הקרקע".
 

 


  
נשמח לעמוד לשירותכם בכל שאלה
צרו קשר ונשוב אליכם
 

 

חזרה לארכיון

 

 
 

הסטוריה

 

אקולוגיה

 

דרך היין

 

עונות השנה

 

ארכיון

 

סרטים

 

 

 


Go Back  Print  Send Page
לייבסיטי - בניית אתרים