דף הבית

הצימרים

היין

קבוצות

חנות

צור קשר

   
     
     
     
 
 
 
היועמ"ש נגד חוות הבודדים בנגב
 
מאת אלישיב רייכנר , 16.03.08 | 12:40
 
  חוות בנגב צילום: מרים צחי
 
 

הממשלה עודדה אותם להתיישב בנגב ולהקים חוות חקלאיות-תיירותיות. עכשיו, אחרי 10 שנים, כשהפרויקט הצליח, הפרקליטות ומנהל מקרקעי ישראל הוציאו נגד חוות 'דרך היין' צווי פינוי בתואנה של פלישה. "זו דיקטטורה של פקידים", מיואשים המתיישבים, המתכוונים לעתור לבג"ץ. האם בית המשפט יבלום את האפליה נגד ההתיישבות היהודית?

 
 

אחת הטענות של תושבי המאחזים ביש"ע, המאוימים תדיר בפינוי, היא שהמדינה נוהגת איפה ואיפה כשהיא דורשת לאכוף את חוקי הבנייה והתכנון רק על יהודים ביהודה ושומרון. השבוע התברר שחרב האכיפה והפינוי אינה מונפת רק על מאחזים בלתי חוקיים ביש"ע, אלא גם על התיישבויות בנגב, יהודיות כמובן.

במסגרת ישיבה שהתקיימה ביום שלישי, שבה נכחו נציגים ממנהל מקרקעי ישראל ומהפרקליטות, הוחלט לפעול מיידית נגד חוות הבודדים המשתייכות ל'דרך היין' בנגב. הסיבה הרשמית להחלטה היא הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה בדבר הגשת תביעות אזרחיות נגד החוות בתואנות של פלישה, הפרת דיני תכנון ובנייה ואי ביצוע מכרזים.
23 חוות בודדים משתייכות ל'דרך היין', פרויקט חקלאי ותיירותי שיזמה מועצת רמת-נגב לפני כעשר שנים ושזכה לעידוד ממשלתי. מעבר למטרותיה התיירותיות, נועדה דרך היין גם לממש את מדיניות הממשלה לפיתוח הנגב והגליל באמצעות יצירת רצף התיישבותי לאורך הצירים בנגב. הפרויקט קיבל אישור סטטוטורי מהוועדה הארצית לתכנון ובנייה.

מתיישבי חוות הבודדים עלו על הקרקע רק לאחר שניתנו להם חוזי חכירה ממנהל מקרקעי ישראל, כמו גם אישורים והיתרים נוספים ממשרדים ממשלתיים. אבל כאמור, הכל השתנה לאחרונה, באופן מפתיע, כשצווי פינוי של מנהל מקרקעי ישראל החלו להגיע לחלק מהחוות.

הבוסתן שלך לא ירוק

אחת החוות הוותיקות בדרך היין שקיבלה צו פינוי היא חוות כרמי-עבדת, החווה של אייל וחנה יזרעאל, הממוקמת לא הרחק מקיבוץ שדה-בוקר. משפחת יזרעאל התגוררה בעבר במצפה-רמון. אייל יזרעאל עבד בחברה להגנת הטבע וברשות שמורות הטבע ופיקד על יחידת החילוץ של הר הנגב. לפני כעשר שנים הוא הקים את החווה שלו, ובה הוא מתגורר מאז עם אשתו וארבעת ילדיהם. החווה החקלאית-תיירותית של יזרעאל כוללת כיום כרמי גפנים ועצי פרי נוספים, אירוח כפרי, יקב, בוטיק וגלריה.

לפני כחמש שנים עמד יזרעאל בראש מטה מאבק למען ההתיישבות בנגב, שהתמודד מול דרישתה של החברה להגנת הטבע לפרק את חוות הבודדים מטעמים ירוקים. החברה, יחד עם ארגוני סביבה נוספים, טענה שהקמת החוות סותרת את מדיניות שמירת השטחים הפתוחים, ושבמקום להקים יישובים חדשים יש לחזק את הקיימים. יזרעאל וחבריו לדרך היין ניצחו במאבק. פעמיים דחה בג"ץ את עתירות החברה להגנת הטבע ושלח את המדינה להסדיר את הליך ההתיישבות של החוות. יזרעאל חשב שבכך נגמרו מאבקיו, אבל הגזרה החדשה - שבאה הפעם מגוף ממסדי כמו מנהל מקרקעי ישראל - הצליחה לייאש גם אותו.

 "זו פעם ראשונה במהלך עשר השנים שאני פה, שאני מרגיש סדוק", הוא אומר השבוע. "התחושה שלי היא שהכל כאן קורס. חשבתי שיש היגיון שמוביל את המדינה ופתאום אני מבין שאני לא חי בדמוקרטיה אלא בדיקטטורה של פקידים. ממשלה נבחרת קיבלה החלטה להסדיר את חוות דרך היין, אני כאזרח הלכתי בתלם והשקעתי כאן את כספי ואת זמני. ניהלתי מלחמת הישרדות כמעט בלתי אפשרית, ועכשיו נפתחת נגדי חזית שהכותרת שלה אומרת שאני פושע פלילי. אם הייתי יודע לפני עשר שנים שזה יהיה המצב, לא הייתי בא לפה. באתי לכאן כי מדינת ישראל באה ואמרה שיש פה פרויקט התיישבותי מוסדר. אני יושב היום וחושב מה אני עושה פה בכלל. קראתי בעיתון שממשלת ישראל עושה מאמצים להחזיר יורדים מהארץ אבל לנו, שגרים פה, לא נותנים לחיות. אני לא רוצה שום טובות מהמדינה, רק שיתנו לי לנהל את חיי כמו שהתחייבו לי בעבר".

עיקר טענותיו של יזרעאל מופנות כלפי היועץ המשפטי לממשלה ואנשי הפרקליטות. "פרקליטות המדינה יוצאת פה נגד מדינת ישראל. היועץ המשפטי לממשלה לא התנגד להחלטת הממשלה בחודש יולי האחרון להסדיר את חוות הבודדים, ועכשיו הוא פועל מאחורי גבה, ונותן הוראות לפרקליטות לפרק את החוות בניגוד להחלטת הממשלה. אין לי מושג מה ההסבר לדבר הזה".

אחת הטענות שמשמיעים המתנגדים לכם היא שזכיתם בחוות ללא מכרז.
"שתי חוות דעת משפטיות רציניות שהוכנו על ידי עורכי הדין שמייצגים אותנו מוכיחות שבחוק חובת המכרזים יש סעיפים המאפשרים לשרים הרלוונטיים, בתקנות קיימות, לתת פטור ממכרז לפרויקט מהסוג שלנו. לא צריך להמציא את הגלגל".

אם אין מכרז, אז למה שדווקא אתה תזכה בחווה?
"כשמדינת ישראל התחילה את דרך היין וקראה לציבור לבוא ולהגיש מועמדות לפרויקט, אני הגשתי מועמדות ואחרים לא. הסיכון אז היה עצום. לא היו קופצים. זה נתפס כדבר הרפתקני לגמרי. עברתי את כל מסכת הייסורים של ועדות הקבלה וכמעט לא זכיתי לסיוע של המדינה. לאט לאט קמו החוות, וברגע שהתחלנו להצליח התחילו לעשות לנו בעיות. גם היום אנחנו בקושי גומרים את החודש אבל כבר אפשר לומר ששמנו את הנגב על המפה.
"יש פה תיירות שלא היתה פה קודם. אנשים באים, מטיילים וישנים כאן. באים ונהנים מיין ומגבינות. דרך היין עשתה מהפך דרמטי במרחב מבחינה תדמיתית, תיירותית וכלכלית, למרות שמדובר במספר מועט של אנשים. עכשיו אנשים נזכרים לקום ולומר למה לא אני".

טענה אחרת היא שקיבלתם אישורים לחקלאות, ולא לפעילות מסחרית ומגורים.
"תוכנית דרך היין היא תוכנית חקלאית תיירותית שכוללת מגורים. יש לי אישור משנת 98', עם חתימה של המנהל, שכולל מגורים בתנאי נחלה. בנוסף, בתוכנית כתוב במפורש שלא תאושר חווה שלא תעסוק בתיירות לתועלת הציבור. התיירות היא חלק בלתי נפרד מהחוות".

הבדווים מחככים ידיים

בימים הקרובים מתכוונים אנשי חוות הבודדים בדרך היין, המאוגדים בעמותה, להגיש עתירה לבג"ץ בדרישה לעצור את פעולות האכיפה נגד החוות. במכתב למשרדי הממשלה, שהוציא השבוע משרד עורכי הדין של אליעד שרגא המייצג את החוות, נטען, בנוסף לטענות שמשמיע יזרעאל, שהנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה לתבוע את בעלי החוות היא הפליה גלויה של התיישבות הבודדים בנגב מול ההתיישבות הבדווית. "להבדיל מהבדווים", כותבים עורכי הדין אליעד שרגא והילה ויצמן, "אשר חרף התנהלותם הידועה לכל, בניגוד לכל דין, מנהל מקרקעי ישראל ורשויות המדינה נוהגים בהם בכפפות של משי, כנגד חוות הבודדים אותם גופים ורשויות להוטים לפעול בכל כוחם".

ההשוואה בין חוות הבודדים להתיישבות הבדווית הבלתי חוקית לא התחילה במכתבם של עורכי הדין. במקביל להחלטת הממשלה מחודש יולי להסדיר את נושא חוות הבודדים באמצעות ועדה בין-משרדית שתפעל בנושא, התקבלה החלטה נוספת על הקמת רשות להסדרת ההתיישבות הבדווית בנגב. שלושה חודשים לאחר מכן הוקמה ועדה בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג, שנועדה לגבש מדיניות להסדרת ההתיישבות הבדווית.

הוועדה החלה את עבודתה לפני כחודשיים ובינתיים, טוענים אנשי החוות, התקבלה הוראה שלא לפעול לאכיפת החוק בנושא התיישבות הבדווים, עד שהוועדה תסיים את עבודתה. לעומת זאת, כלפי חוות הבודדים הוחלט לנקוט צעדי אכיפה, למרות שהוועדה שהוקמה לצורך הסדרת החוות טרם סיימה את עבודתה.

סיבה נוספת למתח בין אנשי החוות לבין האוכלוסייה הבדווית היא עתירה שהוגשה לפני כשנה על ידי ארגון עדאלה נגד הכשרת חוות הבודדים, בטענה שמדובר בהפליה בהקצאת קרקע לטובת יהודים. אנשי החוות מעריכים שגם עתירה זו השפיעה לרעה על יחסו של היועץ המשפטי לממשלה כלפיהם. "יש לנו מדינה מתאבדת", אומר יזרעאל. "מפנים את ההתיישבות בכל מקום. הערבים יושבים ומחככים ידיים בהנאה. אנחנו עושים להם את העבודה".

"הפקידים יתחלפו, אנו נישאר"

בחוות נאות של גדי ולאה נחימוב עבדו גם השבוע במרץ. ארבע בקתות אירוח כבר מחכות היום למבקרים בחווה, ועכשיו בונים שם מסעדה קטנה. גולת הכותרת של החווה הן גבינות העיזים שנעשות במקום ונמכרות למבקרים. כשאני שואל את נחימוב אם הוא לא חושש לבנות מבנים נוספים, כשצווים של המנהל מאיימים על כל מפעל החוות בנגב, הוא מסרב להתרגש. "לא באתי לפה בגלל שבא לי לפלוש לשטח. כל המוסדות, מראש המועצה ועד לראש הממשלה, אמרו לי תבוא, תבנה, תתפתח, תעשה. אז אני ממשיך לבנות".

למה מתנכלים לכם?
"אין להם רצון למרר לנו את החיים. אין להם שום דבר נגדנו, וזה גם לא עניין של כסף. הסיבה לכל הצעדים נגדנו היא שאנחנו פשוט לא מעניינים אותם, ולא אכפת להם מאתנו. כל מי שנמצא היום בתפקידי עשייה נצמד ליועץ משפטי. אנשים שכחו למה הם נמצאים בתפקידם. העיקר מבחינתם שהכל יעמוד בכל מבחן משפטי ברמה הנמוכה ביותר, וששום דבר לא יפריע להם בדרך לתפקיד הבא שהם סימנו לעצמם".

למרות הקשיים הרבים המוערמים בדרכן של אנשי החוות, נחימוב משדר אופטימיות. "אני אופטימי מטבעי, וחוץ מזה אין פה שאלה בכלל. אנחנו פה, והחיים יותר חזקים מהפקידות. הם יתחלפו ואנחנו נישאר כאן".

חוץ מהחזית המשפטית, נאלצים אנשי חוות הבודדים להתמודד גם עם חזית פלילית-ביטחונית. חוות המחזיקות עדרים, כמו זו של נחימוב, מאוימות תדיר בגניבות. בחורף הקודם, כזכור, פרצו ארבעה גנבים רעולי פנים לחווה של שי דרומי, ליד מיתר. דרומי ירה לעברם, והרג אחד מהם. בימים אלה הוא עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע באשמת הריגה. לגדי נחימוב יש מאתיים עיזים בחווה, והוא לא אדיש לאפשרות שגם הוא ייתקל באחד הימים במציאות דומה לשל דרומי. "שי דרומי זה גדי נחימוב", הוא אומר. "זה שלא גנבו לי עד עכשיו, לא אומר שלא יגנבו לי בשבוע הבא. זה לא שלא גונבים ממני כי אני הראיס של האזור. יש לי עדר כלבים ששומר על הצאן ואנחנו לא שאננים. אם הכלבים נובחים בצורה אסרטיבית, אז בניגוד לבית רגיל שיושביו מסתפקים בקריאה מהחלון, אנחנו יוצאים החוצה עם פנס כדי לראות מה קורה".

בעקבות מקרה דרומי יזמו מספר חברי כנסת, ביניהם ח"כ ישראל כץ, ח"כ יצחק אהרונוביץ וח"כ צבי הנדל, הצעות חוק המקנות לאזרחים זכות הגנה עצמית מפני פורצים. ההצעות זכו לכינוי 'חוק דרומי', ולפני כחודש הן אושרו בכנסת בקריאה טרומית. ביום שלישי האחרון דנה ועדת חוק חוקה ומשפט בהצעות. לקראת הדיון, טענו בהתאחדות חקלאי ישראל שנציגי היועץ המשפטי לממשלה מתכוונים לסרס את הצעת החוק ולקבוע שזכות ההגנה העצמית לא תחול על שטחים חקלאיים, אלא רק על בתי מגורים.

מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, יוסטה בלייר, פנה לחברי הוועדה בבקשה שלא להסכים לצמצום החוק. "אמנם גם האפשרות להגנה עצמית בבתי מגורים היא התקדמות מהמצב הנוכחי, ויש לברך עליה", אומר בלייר, "אבל אנחנו דורשים החלה של החוק גם על שטחים חקלאיים מגודרים. המתקנים החקלאיים מופקרים, וצריך לדאוג לחקלאים. בדיקה שערכנו העלתה ששלושים אחוזים מהגניבות החקלאיות היו מלוות באלימות. אדם שחודר למערכת מגודרת ונעולה חשוד כאדם שעומד לפגוע, ולכן אנחנו דורשים אפשרות להגנה עצמית בכל פריצה של שטח מגודר".

גדי נחימוב, שהחוק החדש עשוי להשליך ישירות על תחושת הביטחון שלו בחווה, מסכים שצריך להיזהר שהחוק לא יהפוך את מדינת ישראל למערב הפרוע. "צריך לתת כלים לבעל נכס - ולא משנה אם מדובר במשק או לא - להגן על ביתו ומשפחתו. אני מבין שהמחוקק צריך לבדוק שהחוק לא ייהפך להפקרות כדי שלא כל מטייל או תימהוני שייכנס לשטח של מישהו יקבל כדור בראש. מצד שני, אני צריך להגיד לגנב שיעזוב את הדיר ויבוא אלי הביתה כדי שאוכל להגן על עצמי? זה לא נשמע לי הגיוני. הדיר והמשק כולו הם חלק מהרכוש שלי. ברור שאם מישהו ינסה לגנוב את העדר שלי, קודם כל אגיד לו לעצור ולא ישר אפגע בו, אבל עדיין, צריך לתת לי את הכלים כדי שאוכל להגן על עצמי מפני גניבות, וגם כדי שאוכל להגן על משפחתי".

 

  
נשמח לעמוד לשירותכם בכל שאלה
צרו קשר ונשוב אליכם
 


חזרה לארכיון

 
 

הסטוריה

 

אקולוגיה

 

דרך היין

 

עונות השנה

 

ארכיון

 

סרטים

 

 


Go Back  Print  Send Page
לייבסיטי - בניית אתרים