טרסות – קירות אבן החוצים את ערוצי הוואדיות ותפקידם להאט את זרם המים בשיטפון כך שמים יחלחלו לקרקע ויישמרו בה לשימוש הצמח בעונה השחונה. ( ממש כמו תכנית חסכון).

  כמו כן שומרות הטרסות על הקרקע מלהיסחף עם מי השיטפון וכך נוצרת חלקה חקלאית בה אפשר לגדל דגניים, גפנים זיתים ועוד.​

תעלת הטיה – קירות אבן שבנויים מנדבך אחד של אבנים והולכים לאורך המדרונות . הקירות הללו מתחילים בדרך כלל מתחת למדרגות או משטחי סלע, הולכים לאורך המדרון לכיוון החלקה המעובדת. תפקיד הקירות הללו הוא לשמש כתעלות הטיה או מן צינור מים עתיק ובכך להגדיל את כמות המים שמגיעה לאותה לחלקה. בחווה שתי תעלות, אחת על המדרון ואחת המגיעה מחוץ לשטח החווה אל האוכף שליד ציורי הסלע.

טומולוס – גל אבנים בנוי בצורת הר או פירמידה הנמצא בדרך כלל על פסגות הגבעות וההרים בנגב. לפי כל המחקרים אלו הם קברים ארעיים בהם נקברו נוודים תוך כדי מסעם במדבר כחלק מפולחן המתים. בהגיע הנווד לאזור בשנית (לאחר כמה שנים) הוא מלקט את העצמות ומעביר אותן לקבורה קבועה בבית קברות (שנמצא בדרך כלל ליד מרכז פולחני). ראוי לציין שחלק מן הטומולי הללו הם בעצם גלעדים – גלי אבנים שהוקמו כדי לציין בריתות בין קבוצות שונות או אירועים חשובים. גילם הוא כ – 4200 שנה.

ציורי סלע –או בעצם חריטות סלע שנחרטו לאורך השנים  על סלעי גיר מבורזלים – סלעים בהם ריכוז גבוה של תחמוצות ברזל שבחשיפה לאוויר פשוט מחלידים ומשחירים.  הציורים הללו טיפוסיים לנוודים באזורי המדבר של המזרח התיכון ורובם בעלי משמעות דתית ומהווים מעין שפה סמלית  באמצעותה ביקש הכותב מהכוחות העליונים  לעזור לו בפתרון מצוקותיו או תקשר כך עם חבריו הרועים – ממש כמו קיר הפייסבוק המודרני. גיל הציורים בחווה הוא מ -  4200 שנה דרך התקופות הנבטיות הביזנטיות והערבית הקדומה.​

השרידים הארכיאולוגיים מוגנים על פי חוק העתיקות ואסור לאסוף או לפגוע בהם.