מבוא כללי:

המטיילים ברחבי הנגב יצפו בסימני חקלאות עתיקה, ישובים נטושים ומתקני שימור מים ותעשיית יין עתיקים. גתות רבות מפוזרות בכל המרחב. והגדולות בהן ליד ובתוך הערים הנבטיות-ביזנטיות כעבדת, חלוצה, שבטה, רחובות ועוד. סימני התיישבות חקלאית של חוות משפחתיות קדומות חלקן קטנות וחלקן גדולות מאד, בחלקן רמת התחכום בשימור מים ויכולות חקלאיות אינה גבוהה ובחלקן, בעיקר בגדולות שבהן, רמת התחכום גבוהה ביותר.

​

כבר לפני כחמשת אלפים שנה רחשו באזור ישובים מאורגנים וחלפו דרכו שיירות סוחרים מערב ועציון גבר על חוף הים התיכון, כשהם נושאים תבלינים, בשמים, אבני חן ועפרות נחושת. מכאן ברור שכל מי ששלט על מבואות האזור (עציון גבר), על לבו (מעלות אל רמת הנגב וברמה עצמה), או על חוף הים התיכון, זכה בחלק במיסים שהסוחרים שלמו עבור שירותי המעבר וההגנה מפני שודדים. עיקר השרידים בהם מבקרים כיום הם שרידי הישובים והחוות החקלאיות מהתקופה הנבטית עד הביזנטית (המאה ה- 2 לפנה"ס עד למאה ה- 6 לס"פ) עת הגיעה פעילות הסחר הב נל"א בבשמים, תבלינים ואבני חן לשיאה.

בתקופת השיא לפריחת הישוב והפעילות באזור נפרסו הדרכים לאורך 240 ק"מ מהן 180 – 150 ק"מ ברמת והר הנגב. לאורכן נמצאו תחנות משמר,  בורות מים, חניוני לילה, ערים. המרחק בין תחנות המים והלינה כמו גם הערים היו כדי מהלך יום הליכת שיירה עמוסה.

שהישוב לא עלה על 20,000 תושבים כולל תושבי קבע, צבא וסוחרים כתושבים זמניים.

​

החקלאות ברמת והר הנגב, מעוטי הגשמים, יכולה הייתה להתפתח רק כאשר התפתחו היכולות לאצירה וניצול מי הגשמים המעטים. יכולת זו, של אצירת מי נגר לצריכת התושבים (בבורות מים ומאגרים תת קרקעיים) ולהשקיית הגדולים החקלאיים החיוניים, מוכרת כ"חקלאות נגר".שרידי טרסות לרוחבם של שקעים וערוצים רדודים, אשר אפשרו אצירת מים ומניעת סחף ובכך יוצבו משטחי גידול למרעה במורד הערוצים, אנו רואים כראשית "חקלאות הנגר" באזור. הגדולים העיקריים באזור היו: שטחי מרעה, שעורה, חיטה וגפן.

 

ייצור היין באזור:

תחילת ייצור יין וגדול גפנים באזור רמת והר הנגב לוט בערפל הדורות.

אולם במהלך התקופה מהמאה השלישית לפנה"ס ועד המאה השביעית לספ' התפתחה תשתית ייצור יין נרחבת, כפי שמעידות הגתות הגדולות מאותה תקופה. היינות היו מצרך חיוני בכלכלת הישוב והמסחר באזור מכמה סיבות כמו: היין שמש מרכיב חשוב בלוח הקלוריות של הבוגרים, אנשי הצבא והחקלאים (כרבע עד שליש ממנת הקלוריות היומית), במקביל היין היה חיוני כמצרך ברפואה מונעת כיון שהכוהל והפוליפנולים הכלולים ביין מחטאים את המים שנשאבו לשתייה מבורות המים במרבית ימות השנה.

וייצור היין מחד הבטחת איכות המים לשתייה במהלך השנה. המטלה האחרונה פירושה הכרה בכך שללא מים באיכות נאותה לא ניתן לשמור על הביטחון והסדר במרחב, או לקיים את הפעילות הנדרשת לתעבורה, קיום הישוב, מוסדותיו והסחר הבינל"א. מאידך, היין מרכיב מזון מרוכז (כדי 1/3 מהצריכה הקלורית ליום), אלא שהוא הופך למרכיב חיוני וללא תחליף למערכת התברואה המונעת באזור.

יינות האזור נודעו בעולם הרומי ביזנטי כיינות עילית (יינות חלוצה לפי הילריון הקדוש – המאה השישית לספירה)ונכללו במסגרת יינות עזה ואשקלון (Vinum Gazeum). יינות אלה נודעו באיכותם, שרידי הקנקנים בהם נשלחו אל רחבי העולם הרומי – ביזנטי נמצאו במחנות לאורך החומה האדריאנית באנגליה, במרתפי המלך המרובינגיקלוביוס בפריז, ובכל הנמלים והערים לאורך החופים המקיפים את מרכז ומערב הים התיכון.

​

הגתות מאותה תקופת זוהר הן גתות מהטיפוס של גתות משוכללות. שיטות הפעלת הגתות שנויות במחלוקת. נראה שלאור העובדות הבאות: 1. עונת הבשלת ענבים קצרה, שחייבה קצב ייצור יין מהיר,  ו- 2. היות הפגת חום התסיסה (גורם קריטי באזור חם כרמת והר הנגב) הבעיה העיקרית בייצור יין איכות נראה, שהיין נדרך ואף הותסס במשטח הדריכה משם תועל דרך בור שיקוע אחד לאחד מבורות האיגום. כדי החרס שנשמרו כנראה בתאים סביב הגת מולאו יין מבורות האיגום ונשלחו למחסנים מקורים להשלמת התסיסה המאלו-לקטית ויישון היין.

​

חוות כרמי עבדת הוקמה על שרידיה של חווה עתיקה, 1500 שנה בערך, ואנו משתמשים בשרידי הטרסות ובחלק משיטות ההשקיה הקדומות הנוסף למערכת השקיה מודרנית.

מוזמנים לסיור עצמאי או מודרך (בתאום מראש).